הגעתם בבוקר למשרד, מוקדם מהרגיל, כי אתם יודעים שבתיבת הדואר שלכם אמור לחכות אימייל חשוב לו אתם מחכים מספר ימים – המשך הפרויקט עליו אתם עובדים תלוי באימייל הזה. אתם פותחים את תיבת האימייל וכמה עשרות הודעות חדשות נשפכות על הרצפה. אחרי שאתם עושים קצת סדר בהררי ההודעות, מפנים אל סל המחזור כמה פרסומות, הצעות מפתות, מבצעים, דיווחים על אתרים למבוגרים בלבד ומספר דרכי פלא להתעשר בן לילה – אתם מבינים למעשה שההודעה לה חיכיתם אינה בתיבת הדואר כלל. כשתבדקו את ההודעות במשיבון תגלו הודעה עצבנית על כך ששולח האימייל לא הצליח לשלוח אותו כי התיבה הייתה חסומה עקב עומס יתר. בוקר טוב.
ה"ספאם", דואר הזבל, הוא שליחת הודעות אימייל זהות לאלפי (או מיליוני) נמענים בו זמנית. תכני ההודעות נעים בין תכנים שיווקיים או פורנוגרפיים להצעות עבודה, שיטות להתעשרות מהירה, מכתבי שרשרת ועוד. המשותף לכלל הודעות הספאם הוא שנמען ההודעה אינו מכיר את השולח ומעולם לא ביקש לקבל את ההודעה.
ספקי אינטרנט ברחבי העולם וכן ספקי שירותי אימייל נלחמים מלחמת חורמה בשולחי הספאם, ובכל זאת – הזבל ממשיך להגיע. למה שולחי הספאם מתאמצים כל כך לשלוח את הודעותיהם? למה הם מחבלים, יום אחרי יום, ביעילותה של אחת משיטות התקשורת הנפוצות בעולם כיום? הסיבה פשוטה ולא מפתיעה – כסף. תאוות בצע. רבים מאמינים שפרסום באמצעות הטרדת משתמשי אימייל עובד, והם מוכנים לשלם כסף רב בכדי להשיגו.
הגולשים באינטרנט נמצאים תחת מתקפה מתמדת של ספאם – מיליוני הודעות דואר זבל נשלחות על גבי רשת האינטרנט מדי שנה. לפי נתוני SpamCop.net, אתר שעוסק במלחמה בספאם, ב-12 החודשים האחרונים (ספט' 2004 עד ספט' 2005) דווחו בממוצע 4.7 הודעות ספאם כל שניה, עד לשיא של כמעט 29 הודעות לשניה בינואר. סה"כ דווחו לאתר 146,647,251 הודעות זבל בשנה האחרונה.
נתוני AOL חמורים הרבה יותר ומצביעים על 10 מיליון הודעות זבל בכל יום (30% מסה"כ ההודעות), כולן לאנשים שמעולם לא ביקשו לקבל אותן.
מהיכן מגיע כל הזבל הזה למחשבים שלנו? ממדינות העולם השלישי בהן האכיפה והפיקוח נמוכים? לאו דווקא. 42.1% מדואר הזבל ב-2004 הגיע דווקא מארה"ב, כאשר במקום השני במצעד הנאשמים נמצאת דרום קוריאה עם 13.4 אחוז, ומשלימות את החמישיה הפותחת סין, קנדה וברזיל.
מה אפשר לעשות כדי לחסל את דואר הזבל? התשובה מתחלקת לשניים – שלב המניעה, ושלב המאבק. שלב המניעה קצר ופשוט – המנעו בכל מחיר מלהזין את כתובת האימייל שלכם בכל מיני אתרים המבקשים אותה כדי להרשם בחינם לשירות כלשהו. צרו לעצמכם כתובת אימייל חדשה, חינמית, באתר כגון Hotmail או Gmail – והשתמשו בה כדי להרשם לאתרים – תתפלאו לגלות כמה מהר יתחילו הודעות הזבל להציף את התיבה החדשה. כאשר הודעות הזבל הופכות בלתי נסבלות – בטלו את התיבה וצרו חדשה.
שלב המאבק מורכב יותר ודורש אמצעים טכנולוגיים מורכבים יותר. את רוב עבודת ההתגוננות צריכים לעשות מנהלי הרשתות וספקי האינטרנט באמצעות תוכנות אנטי-ספאם (Anti Spam) ומסנני-דואר. תוכנות דואר חדשות כ-Outlook xp או 2003 מספקות כלים נוחים לארגון רשימת שולחי דואר זבל וזיהוי אוטומאטי של דואר החשוד כספאם. אבל זוהי התגוננות פאסיבית בלבד.
במקום להתבצר מאחורי החומות ולחכות להפגזות דואר הזבל, ישנו גם צד אקטיבי למלחמה – דיווח על שולחי הספאם. באמצעות דיווחי גולשים על הודעות דואר זבל שהתקבלו, יכולים גופים הנלחמים בעבריינים לאתר את מקור ההודעות ולדווח עליו לספקי האינטרנט כדי שיחסמו את שולחי הדואר. גופים מסויימים אף יוצרים "רשימות שחורות" של מפיצי זבל כדי שבעלי שרתי דואר יעזרו בהן על מנת להתגונן מפני מתקפות הספאם.
ללא ספק הדרך הקלה ביותר היא להתעלם מההודעות ולקוות שמבול הודעות הזבל לא יגיע לתיבת הדואר שלנו.
אבל, כדי להלחם בתופעה, להפוך אותה ללא כדאית עבור עברייני דואר הזבל ולחסלם אחת ולתמיד – חייבים
הגולשים להתגייס למאבק על עתיד הדואר האלקטרוני והתקשורת החופשית.
